השיר האישי ככלי מקשר בשיח של המשורר עם אלוהיו

152 אביבה דורון | נִפְלְאוֹת שִׁיר תבניות דו-שיח של האדם עם אלוהיו ושל האדם עם נפשו, כשהציר התמטי הוא תמיד בקשת הקִרבה אל האל והבעת הרצון ללכת בדרכיו ולהתרחק מענייני החומר של העולם הזה . 51 בשירת הקודש מבטאות התבניות הדיאלוגיות את עמדת האדם בזיקתו אל האל, כשהמוטיב, אף שהוא אישי, הוא אקזיסטנציאלי . בדרך כלל זהו מוטיב של תהייה על מצבו של האדם ביקום מול אלוהים, מוטיב של ביקוש תעצומות נפש כדי ללכת בדרך הנכונה בעיני ה', כלומר, בעיה עקרונית, קיומית, כללית ומתמשכת . תבניות כאלה מופיעות כידוע גם בשירת הפרישות, 52 שהיא ביסודה שירת חול, אך במקרה זה מבטא הדובר מצוקה עקרונית קיומית והשקפה אוניברסלית הדומה לעמדת הדובר בשירת הקודש, ואכן קיימת קִרבה רבה בין שירת הפרישות ובין הסליחה . אפשר להבחין לעתים בשירת החול האנדלוסית בפנייה אישית של המשורר לאלוהיו, אך היא תופיע במסגרת הקונוונציה בחטיבות מוגדרות ובדרך כלל היא מנוסחת באופן סכמטי וכללי . המקום האחד שהתיר למשורר פנייה אישית לאלוהים היו שירי התלונה . ואכן משה אבן עזרא מתלונן בשירו על מר גורלו בגלותו מגרנדה ומביע את געגועיו לעיר מולדתו ואת שאיפתו לשוב...  אל הספר