יֵשות פואטית חדשה

124 אביבה דורון | נִפְלְאוֹת שִׁיר השלוש-עשרה בטולדו, "מחַיה" את "בת השיר" שלו ומצייר אותה כאישה צעירה, המפתחת חיים מלאים עד שאפשר לספר את עלילותיה . באחד משיריו הוא מספר כי את "בת השיר" שלו, שלא היו כמוה להגינוּת נשית, "הִשיא" לגבר בן משפחתו, שיהיה לה לבעל, ממש כשם שמַשׂיאים אישה של ממש, אולם "בעלה" נטש אותה לאנחות והותירהּ "עגונה" : וּבַת שִׁיר, לוֹ נְתַתִּיהָ לְאִשָּׁה / וְכָמוֹהָ הֲיֵשׁ אִשָּׁה הֲגוּנָה ? וְהִרְחִיק נוֹד וּבִתִּי נִשְׁאֲרָה / צְרוּרָה אַלְמְנוּת חַיּוּת עֲגוּנָה . 1 טדרוס אבולעפיה, ,1932 שיר שצח ( סה ) , 7 - 8 "בת השיר" היא אפוא אישה חיה ונושמת, אוהבת או מסרבת, והיא מופיעה במצבים שונים ובגילים שונים, ויש שהיא אישה באה בימים אחרי בלותה, הזוכה לעדנת-נשיותה כשָׂרה אמנו בשעתה : 2 וּבְנָעֳמָךְ עֶדְנָה לְנַפְשִׁי הָיְתָה / וּלְבַת-זְמִירִי, אַחֲרֵי כִי בָלְתָה טדרוס אבולעפיה, ,1934 שיר תמג ( קצ ) , 28 - 29 גלוי וידוע למשורר שיכולת היצירה היא מענק יקר מידי אלוהים, והוא, המשורר, מוסיף לשיר גם נופך משלו, וכך מצייר טדרוס הלוי את תרומתו לעולם השירה : טֶרֶם הֱיוֹתִי בֶאֱמֶת מֵ...  אל הספר