38 אביבה דורון | נִפְלְאוֹת שִׁיר הצמיחה שירה שקווים של חידוש בולטים בה בתוך המרקם שנראה, לכאורה, כהמשך של היצירה הקלאסית שקדמה להם . המרחב הספרותי של השירה העברית בספרד הנוצרית התלכד סביב המוקד הטוֹלֶדִי בקסטיליה, כָּלל את הציר של חירונה ( ג'ירונה ) וברצלונה שבקטלוניה וגם את אָרָגון ופרובנס . מרחב זה זכה, כאמור, להכרה בעולם הרוח היהודי למן המחצית השנייה של המאה השתים-עשרה, חיוניותו גברה במאה השלוש-עשרה והמשיכה להתקיים ככוח משפיע גם במאה הארבע-עשרה . ניתן להצביע על הישגים גם במאה החמש-עשרה, אף שבתקופתה האחרונה של היצירה העברית ניכרים סימני עייפות . תקופה זו שאנו דנים בה משתרעת אפוא על פני כשלוש מאות שנים, שהן מרחב זמן ניכר לתמורות של זרמים ושל תפיסות . המעבר של המשוררים ואנשי הרוח, כמו גם של מרבית הקהילות היהודיות מאל-אנדלוס לקסטיליה, לארגון ולקטלוניה אינו מציין מעבר גֵאוגרפי בלבד מן הדרום צפונה ושינוי של המערכת השלטונית — יציאה מתחום השלטון המוסלמי אל ממלכות הנצרות — אלא מסמן, כאמור, גם מעבר מהציוויליזציה המוסלמית, שהיהודים היו משולבים בה, לסביבה תרבותית שונה מכול וכול, שנראתה לאנדלוס...
אל הספר