בין הסתייגות לסקרנות — קווים לחקר השירה העברית בספרד הנוצרית

28 אביבה דורון | נִפְלְאוֹת שִׁיר הנוצרית . ההידרשות של המחקר אל השירה העברית שחוברה בספרד, החלה במחצית המאה התשע-עשרה בחיבוריהם של לאופולד צונץ ( 1794 - 1886 ) ודוד לוצאטו ( 1800 - 1865 ) , שהניחו יסודות ראשונים לחקר היצירה שחוברה במשך מאות שנים במרכז היהודי הגדול והחשוב בימי הביניים . 24 ההיסטוריונים צבי גרץ ( 1817 - 1891 ) , שמעון דובנוב ( 1860 - 1941 ) ויצחק בער ( 1888 - 1980 ) צעדו בעקבותיהם והוסיפו להכרתה . אישים אלה העריצו את יצירתם של המשוררים האנדלוסים, שפיתחו שירה לאומית גדולה, ואילו בבואם לבחון את השירה העברית שחוברה בספרד הנוצרית, ניכרת בעמדתם הסתייגות ברורה ; הם נרתעו במפורש מלקבל את כיווני החידוש של "בת מורדת" זו, שפיתחה בתוך המבנים הצורניים המוּכרים להם מאפיינים שונים מאלה של אבותיה האנדלוסים, ואף ראו כנסיגה וכשקיעה כל סטייה מהדרך שנסללה בידי המשוררים הקלאסיים . בעין מחמירה במיוחד בחנו את הסטייה מן המגמה, שהייתה בעיניהם עיקר השירה : ביטוי רחשי הקהילה ורגשות הציבור . אשר על כן לא הקדישו תשומת לב ראויה ומספקת לשירה שחוברה במחוזות הנוצריים . גישה מסתייגת זו ניכרת היטב בדברי...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד