24 אביבה דורון | נִפְלְאוֹת שִׁיר אכן מבוססת על ההיענות לציפיות הקונוונציונליות של הז'אנר, ועם זאת ניכרים בה מתחים הנוצרים מן השילוב של אלוזיות מקראיות במרקם הציורי של השיר . כך גם בשיר "מה לאביגיל", המובא כאן כדוגמה : מַה לַּאֲבִיגַיִל אֲשֶׁר לָקָחָה / נַפְשִׁי בְּעֵינֶיהָ וְשָׁם הִנִּיחָה כָּל חוֹשְׁקֶיהָ דִּבְּרוּ לָהּ כִּי שְׂנֵא- / תִיהָ וְשִׂנְאָתִי מְאֹד נִצָּחָה עִם זֹאת וְאִם שָׁכְחָה יְדִידוֹתַי הֲלֹא / אֶשְׁמֹר בְּרִית אַהֲבָה וְלֹא אֶשְׁכָּחָה : וְשָׁלַח בְּנוֹ יִשַׁי לְבֵיתָהּ וַאֲנִי / אֵלֵךְ אֱלֵי בֵיתָהּ וְלֹא אֶשְׁלָחָה אִם אֵין בְּיוֹם גָּלוּת לְאֵל קָרְבָּן הֲלֹא / עוֹלוֹת וְקָרְבָּנוֹת לְזֹאת אֶזְבָּחָה . שלמה אבן גבירול, ,1974 שיר נא הדובר בשיר מתאר, כצפוי, אהובה שהסעירה את נפשו ולאחר מכן זנחה אותו . עמדתו, עמדת המוזנח, מתוארת כך : אהובתו דוחה אותו בשל דבריהם של "כָּל חוֹשְׁקֶיהָ" המסכסכים בינה לבינו עד שהיא שוכחת אותו, "שָׁכְחָה יְדִידוֹתַי", הדובר — נאמן לקונוונציה — מקבל את ההשפלה בברכה ומבטיח שהוא מצִדו לא ישכח את אהבתו, ישחר לפתח ביתה ולאהבתה . בקריאה ראשונה נ...
אל הספר