גיליון 4 | דצמבר 2018 . טבת תשע"ט [ 180 ] כאשר מישהו ניצב בפני המוות, הוא נוכחותם הממשית או לפחות המדומיינת בחִיוּת של 57 בהשראת דיונו של נוימן בבית כהשתקפות דמותו של זולתֵיעצמי הנענים באמפתיה" . האדם הדר בו אפשר לחשוב על הבית עצמו כזולתעצמי וכנושא את דמותו . 1 . האדם אינו אלא תבנית נוף ביתו טובה — חילונית, ילידת 1954 — היגרה בגיל שנתיים עם משפחתה מפולין וכיום תושבת 58 אני נפגש איתה במשך כשנתיים . טובה היא מורה במקצועה, נשואה ואם מושב בדרום . לשני ילדים . כשפגשתיה לראשונה הגדירה את מצבה "נמוך מים המלח", בעיקר בשל התמודדותה עם תחושות של בדידות וניכור שחוותה מהאנשים שסובבים אותה . לאחר זמן קצר סיפרה לי שבילדותה הוציאה לה אימהּספר שבו כונסו שיריה, לכן הצעתי לה שתחזור לכתוב, ובמהלך חודשים רבים לאחר מכן הצעתי לה תרגילי כתיבה, וטובה תמיד שמחה לכתוב בהשראתם . עם הזמן מצבה הבריאותי התייצב מעט וכתוצאה מכך התחושות הקשות שהעלתה בראשית היכרותנו התמתנו ופינו מקום לטווח רחב של רגשות, שאותם היא ביטאה בשיחותינו ובשיריה . את השירים כינסנו לספר והוא יצא לאור בהוצאה פרטית . בשיר "פרחי בד" מופיע הבית כ"או...
אל הספר