66 הם עמדו והתחבקו ובכו זה על צווארי זה . זה היה הרגע שבו גלו מפלסטין . אנחנו גזרנו על הפלסטינים גלות, ומי כמונו יודעים שלגלות יש ערך וכוח מוסרי גדול לאין שיעור מאשר למולדת . אבל יש לי הרגשה שאנחנו נמצאים בתקופה כזאת של תהפוכות של מעשים ושל חילופי כוונות ושל זמנים, של ימים ולילות, ושכל זה הוא החומר אשר המחשב מוזן בו והמחשב יוציא את הפסַק . כל זה מכין את הפועל-יוצא של ההתפתחות הזאת . אנחנו דנים על-פי הפועל-יוצא אבל לא דנים תמיד מה ואיך הכין את הפועל-יוצא . בעיצומה של ההתהוות הזאת קשה לענות . אני לא נגד התפישה שלך . אני לא יכול לומר מה שאת אומרת . אני מתבשל בעולם . העולם לא שלי ( 3 / 1982 : 96 ) . ישורון לא חוזר בו מעמדותיו בתגובה לגורל הפלסטיני כתוצאה ממלחמת 1948 ולאחריות היהודית לגורל זה, אבל נמנע מלעבד את הטראומה לכדי זהות מקובעת . לכן הוא לא מדבר על זהות פלסטינים כעל תנועה לאומית אלא על "ערבים תושבי הארץ שהם אחינו במדינה הזאת" . הוא מכונן בטקסטים שלו תפישה טראומטית של זהות דינמית ולא יציבה, אשר כפי שכתב מיכאל גלוזמן על "פסח על כוכים" יוצא בו ישורון "נגד כל הגדרה יחסית של זהות . בשימו...
אל הספר