גבריאל לוין / קול-הנער שעלה את אזנך ללבוש

48 אֲתַר קְדֻמִים הַמִּתְגַּלֶּה בִּשְׁכֻנַת חַאפּ, עֹבְרִים וְשָׁבִים מְמַשְּׁשִׁים בָּאֶצְבָּעֹת . כָּךְ צֹמֵחַ כָּל דָּבָר שֶׁצַּוָּארוֹ צַר עַד רֹאשׁוֹ צַמַּרְתּוֹ כְּצַדִּיק בְּסֹף . בְּיָדֻעַ אֵיךְ לְפֶתַח תִּקְוָה . תְּמֹל שִׁלְשֹׁם בֹּסְסֻ בְּבֹץ, מְבֻסָּסִים הַיֹּם עַל מִרְפָּסֹת . אוּרִי צְבִי גְּרִינְבֶּרְג הָיָה הֹלֵךְ בָּרֶגֶל כָּל שָׁבֻעַ לָלֻן עַל חֹמַת יְרֻשָׁלַיִם . בֶּן גּוּרְיוֹן עֹד נֹאֵם בָּרֶגֶל . נָדִיר נָסְעֻ בִמְכֹנִיֹּת . מִמֶּנִּי נָדַף קְרַסְנִיסְטַאוו בַּנְּשָׁמָה וּבַשַּׁרְוֻלִים . רָאֻנִי בְּזֹאת מִן הַמִּרְפָּסֹת עֲלֵי שֻׁר בְּנֹת פֶּתַח תִּקְוָה גִּדְלֹת הָעֲצִיצִים, שֶׁמְּצַפִּים לִי בַּבַּיִת שָׁם מִמֶּנִּי . וַאֲנִי ֜לֹא יָדַעְתִּי מַה מְצַפֶּה לִי בַּבַּיִת שָׁם מֵהֶם . וְהָעָם שֶׁיָּשַׁב בְּצִיֹּן יָרַד מִן הַתְּמֻנֹת הַמְצֻיָּרוֹת בְּחֻץ לָאָרֶץ עִם הַמַּחֲרֵשָׁה . יָשַׁבְתִּי בַּמָּקֹם — יָשַׁבְתִּי בַּמָּקֹם . אַךְ כְּשֶׁסָּטִיתִי — נִתְמַלֵּאתִי מַחְבֶּרֶת רֵיקָה . ( "רֵיאַלִיזְם", III , 251 ) ב"צום וצמאון", לעומת זאת, מגיב ישורון לארץ כפי שהיא...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד