שי פירון 472 מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון הפך לתופעה רחבה, המשפיעה ברמה גאופוליטית על כל מערך הכוחות במזרח התיכון ומשמשת גורם מרכזי במערכת היחסים של מדינת ישראל עם אירופה ואמריקה, עם ידידים ואויבים כאחד . אם כן, תפיסת עולמה של הציונות הדתית היא גורם מרכזי בכל מערך יחסי החוץ והביטחון של מדינת ישראל . על אף ההצלחה, ואולי דווקא בשלה, דומה שהציונות הדתית סוערת . בתוכה פנימה מתנהלים מאבקים ערכיים, רוחניים, דתיים ולאומיים . בפתח הדברים אני מבקש להניח הנחה : ציונות דתית היא לכאורה אוקסימורון . ציונות אינה עולה בקנה אחד עם דתיות, מפני שראשוני הציונות סברו שאם העם היהודי חפץ חיים, עליו להשתחרר משעבוד לאומות אחרות השולטות בו, ובה בעת עליו להשתחרר מהשעבוד לאל . האמונה הדתית, כפי שנתפסה בעיני חלק מהאידאולוגים של התנועה הציונית בראשית דרכה, מעקרת את תודעת החירות האנושית . הפסקת הציות לרבנים היא תנאי למימוש היכולת להוביל את העם להגשמת חלום הריבונות . חירות לאומית תושג אם היהודים יפסיקו להיות נתיני זרים ועבדי האלוהים . במידה מסוימת הזהות הציונית באה להחליף את הזהות הדתית, ואין הן אלא צרות זו לזו . ד...
אל הספר