יאיר אסולין 382 "מש"ק דת", קרא לזה מי שקרא . והציונות הדתית של היום, כתפיסה, כהלך מחשבה, כדימוי שהיא מבקשת ליצור, שואפת להיות האנטיתזה לאותו מש"ק דת . היא אומרת : יש לי תפיסת עולם שלמה לגבי האופן שבו צריכה להתנהל המציאות ואני רוצה להחיל אותה על כל החברה הישראלית, כלומר הנהגה, כוח, שליטה . למש"ק הדת מעולם לא היו שאיפות להיות רמטכ"ל . זה נתן לו דווקא עוצמה ממשית הוא לא הגביל את עצמו, הוא לא תקע את עצמו במקום אחד . "הבית היהודי", שוב, כדימוי, כייצוג של הלך רוח, במובנים רבים מבקש להילחם ב"ישראליות", בערכים הבסיסיים שלה, בעולם התרבותי שהיא מציעה . ועוד אגע בהמשך בעניין הזה של השאיפות להנהיג, בתג המחיר שצמוד אליהן, כעת רק נכון לציין כהנחת מוצא של הטקסט, כרוח, כתחושה שעולה בי בכל פעם שאני שומע את הדיבורים האלה על ההצלחה הגדולה, על "תור הזהב", כי לדעתי, ההצלחה הזו של הציונות הדתית היא במובנים רבים גם הטרגדיה שלה, שאף עלולה להביא למחיקתה, ובוודאי שאין מה לשמוח בה יתר על המידה . היא מסמלת, בעומק שלה, את הריקון, את ההתדלדלות, את אובדן הדרך . במהלך השקיעה הזו אל התודעה, במהלך הניסיון לברר את הקולו...
אל הספר