הטיעונים נגד ענישה או פגיעה קולקטיבית

42 מחקר מדיניות 125 : אמצעי ביטחון וענישה קולקטיבית עמדה זו נגד השימוש ביחיד בתור אמצעי הובעה במפורש בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת קלפי המיקוח . 82 בפרשה זו נשאלה השאלה אם ניתן להחזיק במעצר מינהלי אדם שממנו עצמו לא נשקפת סכנה לביטחון המדינה, רק כדי שישמש "קלף מיקוח" במשא ומתן לשחרורם של שבויים או נעדרים מקרב כוחות הביטחון . שאלה זו התעוררה בנוגע לפעילי חיזבאללה שנעצרו בישראל לשם קידום משא ומתן לשחרורו של הנווט השבוי רון ארד . בית המשפט העליון בדיון הנוסף השיב על שאלה זו בשלילה . הנשיא ברק מצטט מפסק דינו, נשוא הדיון הנוסף, את הדברים הללו : כאשר המעצר נעשה בנסיבות בהן העצור מהווה "קלף מיקוח", הרי יש בכך פגיעה חמורה בכבוד האדם, שכן העצור נתפס כאמצעי להשגת מטרה ולא כמטרה בפני עצמה . המעצר פוגע, בנסיבות אלה, באוטונומיה של הרצון, ובהיות האדם אדון למעשיו ואחראי לתוצאות מעשיו . מעצרם של המערערים אינו אלא מצב בו המפתח לכלאם של בני אדם מצוי בידי אחרים ולא בידיהם . זה מצב קשה . 83 אציין כי לא הייתה תמימות דעים בבית המשפט העליון בסוגיה זו . דעת המיעוט בדיון הנוסף סברה כי די בכך שהעצורים קשרו...  אל הספר