לחם ולבנים / גלית סיון

412 חסן פתחי אדריכלות לעניים חסן פתחי . במסגרת לימודיי במגמת אמנות בתיכון, בחרתי לכתוב כעבודת גמר הצעה לבנייה של כפרים מאדמה בנגב, שהתבססה על הספר ועל הפרויקט המתואר בו – בניית גורנה החדשה . מעמוד לעמוד התאהבתי בו כליל, הבנתי שבספר הצנוע והחריף הזה טמון הפתרון לתיקון עוולות העולם . ההיגיון היה ברור, הפשטות קסמה, ומעל לכל - הנחיצות וציווי העל לחזור לבנות בחומרים טבעיים וזמינים מהסביבה הקרובה . הדרך שלא הלכנו בה, נראתה לי הדרך היחידה להתמודד עם ההרס היומיומי של הסביבה, ובנייה שיתופית, כדרך חברתית-כלכלית להוציא את זה אל הפועל . בעולמו של חסן פתחי היה הידור של קווים פשוטים, עגולים וישרים, היו בו רכות, כבוד לבני האדם, למנוחה שלהם וליופי שיקיף ויטען אותם, ולא רק תשדורת של פונקציונליות . הבתים הותאמו לאנשים החיים בהם, ובמהותם חיברו בין האדם לסביבה . היו להם מקצבים, שוני מגוון, ושררה ביניהם הרמוניה, במקום סטנדרט העונה לצורכי האדם הכלליים ומשכפל למענו קופסה אחידה . חלמתי שיום אחד יתרגמו את הספר הזה לעברית, וככל שיותר אנשים יקראו בו, תיווצר לנו שפה משותפת לשנות את העולם ולהציל אותו מפני האנושות ...  אל הספר
הוצאת אסיה

סיון, גלית

עמותת מרסל לקידום אמנות ותרבות