עגנון – מבט נוסף על ראשית המודרניזם בספרות העברית

אריאל הירשפלד 82 בלימודי היהדות, הוא זה שמצא את הדרך להעמיד בתוך התרבות היהודית באמצע המאה התשע עשרה רומן עברי חדש – "אהבת ציון" ( 1853 ) . מאפו, שלמד מרבו אליהו קלישר גם צרפתית וגרמנית ואפילו רומית, קרא את הספרות האירופית הרומנטית ובעיקר את זו הפופולרית ביותר, נוסח ספרי ההרפתקאות של אלכסנדר דימא הבן ו"מסתרי פריס" של אז'ן סי, וביקש לכתוב כדוגמתם מעין רב-מכר עברי שישמש בעיקר את בנות המשכילים היהודים . מאפו הצליח אומנם לכתוב רב-מכר ; ספרו הצליח והתפרסם בעולם היהודי באורח סנסציוני ממש . ואולם ספרו רחוק מאוד מן המודלים הצרפתיים שלו . "אהבת ציון" הוא סיפור קלסיציסטי נשגב . עלילתו המורכבת מזכירה אומנם את מערכות ה- “Plot” האופייניות לרומן ההרפתקאות הרומנטי, אבל סגנונו וכל מהלכו קשורים בעולמות אחרים לחלוטין . הסיפור הוא למעשה פסטורלה רנסנסית, המגוללת את סיפור אהבתם של רועֶה ובת אצילים מירושלים בימי מלכות יהודה . אהבתם נפגעת בגלל מזימת רשעים המתרחשת במקביל לחורבן ירושלים בידי הבבלים . סיום הרומן מתאר את איחודם של האוהבים לאחר השיבה מגלות בבל והבנייה מחדש של המקדש . הסיפור כולו כתוב בלשון תנ"כית...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי