פרק שנים עשר 228 רבה יותר לאוסטֶנדה מאשר לפראג, יצרה יחסי שכנות בין ארץ ישראל לבין המדינה הצ'כוסלובקית הצעירה : "המעיינות החמים של קרלסבד יש להם דמיון עם חמי- טבריה . . . האין זו פריסת-שלום רחוקה, רמז מעמקים לצירים בעלי-הלך-רוח : 'זכור את חמי טבריה לגאלם ! . . . ' הרי מרחקים כאלה מטבריה ועד הלום, אינם ולא כלום לאדמה שלנו" . 73 רוחו של תיאודור הרצל שבה לפקוד את בוהמיה, 17 שנה אחרי שהותו האומללה והגורלית בפרנצנסבד . במהלך הקונגרס הוזכרו רוחו וחזונו שוב ושוב בהתרגשות רבה, והועלו זיכרונות מהתקופות שעשה בפרנצנסבד ובקרלסבד . 74 רבים מן הצירים והמשתתפים עלו לרגל לספסל שניצב ב- Freundschaftshöhe , נקודת תצפית פופולרית בגבעות שמעל העיר, ששם, על פי המסורת, אהב הרצל לשבת ; 75 ומעל לקונגרס עצמו זהר פסלו, שעוצב ברוח פסל משה של מיכלאנג'לו, כדימוי של האוטופיה שרקם : 76 מבין שני הדסים ירוקים וגדולים מתבלט פסל-החזה, כולו צח ולבן, של תיאודור הרצל . מבטו הקם מביט בשחוק-קל וכבוש . מעל לראשי היושבים-ראש מרחף מבט זה אל האולם הגדול על כל מעקותיו ותאיו . דומה שהלז מהרהר : אכן, קהל גדול, בלי עין הרע ! באמת קהל...
אל הספר