184 רבקה סולניט להתקוממות . בשביל ילדה שבלעה את "ז'ורנל הבית של הגברות", "החוג הנשי" וכל דבר אחר שמצאתי וקראתי, הפרסום החדש הזה היה תוספת דְלִיקה לתזונה ומכשיר רב-כוח שאיפשר לי חשיבה מחדש על חלק גדול מהסטטוס קוו בתוך הבית ההוא ומחוץ לו . הדבר לא הקל עלי כילדה בשנות השבעים, אבל סייע לי להבין את זה . הפמיניזם שלי התחזק ונחלש, אבל חסרון החופש של נשים לנוע בעיר פגע בי קשות ובאופן אישי בסוף שנות העשרה שלי, כשנחשפתי למתקפה מתמשכת בסביבה העירונית שלי, ואיש לא חשב שזה נושא של זכויות אזרח או משבר או עוול, ולא רק סיבה לקחת מוניות ושיעורים באמנויות לחימה או לקחת איתי גברים ( או נשק ) לכל מקום, או להופיע במראה גברי או לקחת את עצמי לפרברים . לא עשיתי אף אחד מהדברים האלה, אבל חשבתי הרבה על הנושא ( ו"המלחמה הארוכה ביותר" היא, בשבילי, הביקור השלישי בטריטוריה האלימה של נשים והמרחב הציבורי ) . עבודת נשים, כמו הרבה עבודות צווארון כחול ועבודות חקלאיות, היא לעתים קרובות בלתי נראית ובלתי נחשבת, והיא העבודה שמחזיקה את העולם – עבודת תחזוקה בלשונה של האמנית הפמיניסטית הגדולה מירלה לדרמן 185 גברים מסבירים לי דב...
אל הספר