122 רבקה סולניט באופן לא בלתי שגרתי, כשאישה אומרת דבר-מה המערער על מהימנותו של גבר, ובעיקר גבר בעל עוצמה או גבר מהמיינסטרים ( לא גבר שחור, אלא אם כן הוא זה עתה מונה לבית המשפט העליון בידי נשיא רפובליקני ) , או מהממסד, ובמיוחד אם מדובר בסקס, התגובה מפקפקת לא רק במהימנות ההצהרה שלה, אלא גם בכושר הדיבור שלה ובזכותה לדבר . לדורות של נשים נאמר שהן הוזות, מבולבלות, מניפולטיביות, מרושעות, תככניות, לא אמינות מלידה, ולרוב כל אלה יחד : תסמונת קסנדרה, אפשר לקרוא לזה . חלק מהעניין שלי בכך נוגע ללהט לבטל את דבריהן, ולכך שלעתים קרובות הדבר גולש לאותה נטייה שגרתית להאשים נשים בחוסר עקיבות או בהיסטריה . היה נחמד אילו, נניח, רַאש לימבו, השדרן שתקף את עורכת הדין והאקטיביסטית הפמיניסטית, סנדרה פלוּק, על עדותה בדבר הצורך בפיקוח ממומן על הילודה וכינה אותה מופקרת ופרוצה, כשברור לחלוטין שהוא אינו מבין איך פועל הפיקוח על הילודה – ובכן, היה נחמד אילו לימבו, מלך המילים חסרות הפשר, המאותגר ביחס לעובדות, המרוגז תמיד, היה מכונה מדי פעם היסטרי . אבל המונח היסטרי הוא במידה רבה ממוגדר . רייצ'ל קארסון תויגה כך 123 גבר...
אל הספר