פרלודים 851׀ מנגן איוואן בקאוואל ( חליל עץ שנפוץ במדינות הבלקן ) שירי עם׀ בולגריים בצוותא עם חבורת נגנים קטנה . פרט לקוורטט עממי זה, שעם חבריו נמנים גם ליליאנה דבורינובה בשירה, סינג'י איווסאקי בטמבורה ובגיטרה באס ויורדאן סטויאנוב בדרבוקה, בתופים ובקלידים, הקים איוואן גם להקת רוק המבצעת עיבודים רוקנרוליים של אותן מנגינות עממיות . שתקנותו המופגנת של משורר זה לא עמדה בניגוד רק להווייתו המוסיקלית, אלא גם לשיריו . רבים מהם היו יכולים להשתייך בקלות ( דרך תיווכם האנגלי ) לשירה המודרנית הנכתבת בעיקר בארצות הברית ; פרוזה קצוצת שורות הנפרשת לאורך דפים ארוכים, ושבה פעם אחר פעם לעולמו התחום של ה"אני" ולעצמים הקונקרטיים הסובבים אותו ( בחדר, בעיר, בטבע — היינו הך ) . הקאוואל של איוואן עמד בניגוד חריף לכל זה, וכשהאזנתי לנגינתו עלה בזיכרוני אותו "אורפאוס צועק" ( מן הספר "כל החלב והדבש" של נתן זך ) , שתלה את כינורו וסירב להינחם : "הוא תלה את כינורו / על העץ בדמדומים . עכשיו הוא צועק . / / הוא מסרב להינחם . מישהו / גנב את כינורו . אלמוני אכזר / ניצל את היעדרו, גנב את כינורו . אורפאוס / צועק הלילה [ . . ...
אל הספר