פרלודים 841׀ ( דה מסטר מזכיר, למשל, את כרוביני וצ'ימרוזה ) ובטרם יבואו׀ לעולם גאוניה הקאמריים של "התקופה הרומנטית" ( כגון שוברט, שנולד בשנת ,1797 שלוש שנים לאחר שפורסמה יצירה זו של דה מסטר ) . ואולי יש משהו ב"חדרו" זה של דה מסטר, המנוגד מעצם טבעו ל"סודה" של המוסיקה הקאמרית, לאותה אינטימיות שהיתה לסימן ההיכר של סוגה מוסיקלית זאת . מסעו של דה מסטר הוא מסע דומם — עד כדי כך שאפילו עיקרי הדיאלוגים בין דה מסטר למשרתו מתחוללים בעיקר בראשו, מבלי שנהגו, כלבתו דובבת בקולו שלו, ודברים שכביכול אמר קופאים בזמן, מפנים מקום לתיאורים ולהגיגים הממחישים שדבריו הקודמים לא היו אלא בועת מחשבה . ואף שיש בחיבורו זה משהו מן ה"סוד" הנפלא של היצירה הקאמרית ( המשמר את המיתוס של החלל הקאמרי כמחוז ארקדי, שאולי לא היה ולא נברא ; חדרי פלאים בורגניים שהחליפו את טרקליני האצילים וכבר אבדו מן העולם, שההשתקעות במרחבם היתה שלמה, ודבר לא הפריע בהם להאזנה ולקשב ) , הרי שלגבי דידו הסוד הזה קשור לעַיִן ולא לאוזן . הוא סבור, למשל, שהציור נצחי — ואילו 1 כלומר נתונה לפרשנות . המוסיקה "נתונה לגחמות האופנה", לא כן הציור, המשקף נאמ...
אל הספר