פרלודים 89׀ משליטה עליהם את הגיונה הבלתי אנושי, אך בה בעת אורבת׀ לעצמה בין סמטאותיה, ממתינה לרגע שבו יציצו פני הממשות מבעד לחרכים המילוליים, ואז שבה ועוטה את מסכות הקרנבל הלוגי . שירי המחזור קשורים זה לזה במעין שרירותיות קבועה ; מנושא שהוזכר בשורותיו האחרונות של השיר האחד נבראת פתיחתו של השיר האחר, מוטיבים אחדים נעים בין השירים כנוודים המסתגלים חיש קל לשינויים בתוואי הנוף והאקלים, ואיזו טקסיות מודעת לעצמה, שלפעמים מביעה ביטחון גמור במתרחש ולפעמים מעידה על היסטריה מוחלטת, שורה על הכול . 2 מציג את אפשרותהשיר האחרון במחזור, "נער הבועה", ההימלטות ( או את אשליית ההימלטות ) מכלאם המעגלי של השירים הקודמים, ויש לכך סימנים אחדים : עצם שמו ( שמות השירים הקודמים כללו מיני "מוחות" — "מוחו של הביטוי", "מוחו של הטורסו" — ואילו כאן הופיע "נער" ) ; העובדה שהוא נפתח במוטו ולפיו "דיויד, 'נער הבועה', מת לאחר שהוצא מבועה סטרילית שבה חי מאז נולד" ( השיר שקדם לשיר זה תיאר בפשטות את הנחתו של צוללן מת, ש"אינו חושב על כלום", על קרקעית הים, כלומר רמז על סיומו השרירותי של המהלך המחשבתי שתואר עד כה ) ; מִספוּר בת...
אל הספר