133פרק כ"ד משנה א , בדרך כלל 630 . בפרקים הקודמיםאחדותבמשניותעלתה כברבנכרי בשבתהסתייעותשאלת ה סורה לישראללעשות מלאכה האלהיעזר בגויבעניין זה, ואוסרתהלכה מחמירהשהמצינו ,אפילו במוצאי שבתעבור ישראל הגוי בשבת שהמלאכה שעאוסרת ליהנות מפירות בשבת, ואף עולה מפשט המשנה שמותר לישראל למסור את כיסו לגויכאן, וגםוחומר בשבת עצמהוקל מלאכה בשבת בשביל יהודי . ושההגוי עפשוט הוא הדבר שכאילו ולפני כניסת השבת, את עסקיו לאותו שבועיש להניח שמי שהולך בערב שבת ובידו כיס מטבעות הוא סוחר שסיים חכמים שלאוביקש לשוב לביתו ואיחר להגיע לביתו מסיבה כלשהי מאונס ולא ברצון, וחששו לפני לגוייסהכוסר אתמאיש לזכור שהוולה בהרבה . הלכה מקִלויוותר על כספו, ולכן קבעו שנחלקו בהמשנהויש דמיון בין משנתנו לכשעדיין אין איסור הלכתי לעשות כן . כניסת השבת : אין מוכרין רים : "בית שמיי אומבעניין היחסים בין יהודים לבין הגוייםבית שמאי ובית הלל ) פ"אמתירין"בית הלל ו . לנכרי ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו, אלא כדי שיגיע למקום קרוב ל וכהמי מחמיר . ברם ולא ברור מי מקל , ומוחלפותבשבת דעות החולקים במשנהשר שפא . מ"ז ( אילו ו,בגוי הקונה חפץ לעצמובהמ...
אל הספר