פרק ג

מ ש נ ה א מסכת נזיר 117 1 אך משנה היא כבית שמאי איננה מפתיעה, וכמותה מצינו משניות רבות . המשנה, כמו הברייתא, מבחינה בין נדר נזיר סתם לבין נדר נזיר המציין בלשון הנדר את חיוב הימים המינימלי המדויק . מחלוקת דומה בין בית שמאי ובית הלל היא על המפלת אור ליום שמונים ואחד . בית שמאי סבורים שטמאה והערב 2 ברם, שלפניו הוא כיום עצמו, ובית הלל מתחילים את יום שמונים ואחד בבוקר . למרות הדמיון הנושא שם שונה במידת מה . שם הוויכוח הוא מתי היום מתחיל, האם לפי הלוח העברי בערב שלפניו או לפי לוח המקדש שבו היום מתחיל בבוקר . הדמיון בין הנושאים איננו מלא, ואי אפשר להקיש ממנו מה עמדת כל אחד מהבתים בנושא שלנו . הריני נזיר שלושים יום ואם גלח יום שלושים לא יצא – אפילו בדיעבד לא יצא . הגדרת הימים מחייבת הקפדה על שלושים ימים מלאים, וצריך לגלח ליום שלושים ואחד . כאמור זו הפרשנות של רבי שמעון בן אלעזר למחלוקת בית שמאי ובית הלל . הסיפא של המשנה ברורה, נזר לשלושים יום צריך לשמור נזירות שלושים יום מלאים ולגלח ביום שלושים ואחד . אבל את הרישא של המשנה ניתן לפרש בשתי צורות . הראשונה שבית שמאי ובית הלל חולקים בדין הנוזר סתם...  אל הספר
תבונות