פרק 5: המיתולוגיה של הבשר: הצדקות לקרניזם

88 | המחזה הוא תאווה לעיניים . הילדים מצחקקים ומוחאים כפיים, האמהות והאבות מחייכים בחיבה, וכולם נראים להוטים לגעת ולקבל מגע מהחזירים, הפרות והתרנגולות . ועם זאת האנשים האלה, שחשים משיכה כה עזה ליצור מגע עם בעלי החיים ושבילדותם אולי בכו כשקראו את ‘חוות הקסמים' ונרדמו כשזרועותיהם חובקות בובות של חזירים או עגלים — האנשים האלה עצמם יֵצאו בקרוב מהמכולת ובידיהם שקיות המכילות בשר בקר, חזיר ותרנגול . האנשים האלה, שללא ספק היו חשים לעזרתה של אחת החיות בחווה אילו הייתה סובלת, איכשהו לא זועמים על כך שעשרות מיליארדים של בעלי חיים סובלים ללא צורך בכל שנה, בין כתליה של תעשייה שאיש אינו תולה בה את האחריות למעשיה . לאן נעלמה האמפתיה שלנו ? שלוש מילות הקסם המצדיקות אם אנחנו רוצים לאכול את בשרם של אותם מינים שליטפנו רק כמה דקות קודם לכן, אנחנו מוכרחים להאמין באמונה שלמה שאכילת בעלי חיים היא מעשה צודק, עד כדי כך שתיחסך מאתנו המודעות למה שאנחנו עושים . לשם כך מלמדים אותנו לקבל שורה של מיתוסים, המשמרים את השיטה הקרניסטית ומתעלמים מן הסתירות בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו . אידיאולוגיות אלימות מסתמכות על קיד...  אל הספר