סגנונות כתיבה של מחברי זיכרונות

40 / המיית הציפור, שאגת הצער רוב הספרים שיצאו לאור בארץ בשנים 1945 - 1961 נחלקו לשלושה סגנונות כתיבה בולטים : 10 הקבוצה הראשונה היא של בעלי סגנון אינפורמטיבי מאוד, דל בפרטים תיאוריים ובעומק החוויות הנזכרות בו . כתיבה זו רוויה לעתים קרובות בהערות מאוחרות ובלקחים הנכתבים מעמדת ההווה של המספר . הם עוסקים רבות בפרטים היסטוריים הנוגעים למלחמה ולמדיניות כלפי היהודים, ובגורלן של קבוצות שונות מבין היהודים שהמחבר היה בקִרבתן . הכותבים מזכירים את סיפורם האישי ואת גלגוליהם, אך באופן פחות מרכזי ובולט מאשר בשני הסגנונות האחרים . לנִמנים עם בעלי סגנון זה כושר כתיבה מוגבל, אך הם חשים צורך עז להנציח את יקיריהם או את קורותיהם, ולעתים להצדיק מדוע נשארו בחיים או מדוע התנהגו כפי שהתנהגו בזמן השואה . דוגמאות בולטות לכותבים בעלי סגנון אינפורמטיבי : ספרו של יהושע יפה, פרטיזנים , המתאר את קורותיו כפרטיזן צעיר ביחידת הפרטיזנים של טוביה בֶּלְסקִי . כתיבתו יבשה ועניינית, כמעט רק בגוף ראשון רבים . הכתיבה אמנם מפורטת, אך נעדרת כל נימה רגשית . ספרו של אדם זילברשטיין, גטאות ורשה — צ'נסטוחוב , כתוב כולו בסגנון דיווחי...  אל הספר