73 הפרח, גודשים את הקובץ : "הַזֶּרַע שֶׁנָּפַל אֶל הַמֶּלַח / הַרְחֵק מִן הֶהָמוֹן הָרוֹתֵחַ / דָּן אֶת עַצְמוֹ לִצְמִיחָה / הוֹרֵס אֶל לֵב הַפְּרִי" ( כרך ב', עמ' 57 ) , ובמקום אחר, בשיר 'תצלום' : "גַּם אַתְּנוֹלֶדֶת מֵחָדָשׁ לִפְרִי, כְּפֶרַח, / וְלַכְּמִישָׁה הַחֲגִיגִית אֲשֶׁר עָלֶיהָבַּשִּׁיר" ( שם, עמ' 70 ) . בר-יוסף מצביעה על תהליך דקאדנטי זה כעל "מצב שאינו ניתן לשינוי, תהליך 'מדעי' בעל חוקיות דטרמיניסטית" ( בר-יוסף ,1991 עמ' 139 ) , ויוסף שרון מתארו כ"ראיית הצמיחה כסוג נוסף של חתירה אל הפרי, או כִרסום נוסף בו" ( שרון ,1980 עמ' 129 ) , והוא שמאפיין את תחושת העולם של המשורר בקובץ צפונית מזרחית כולו . כך למשל אומר הדובר בשיר 'אין שינויים מרעישים' : "הַכֹּחוֹת שֶׁאֵי-פַּעַם פָּרְצוּ בְּעַד הַסּוּגַר / חָזְרוּ לַסּוּגַר כֹּחוֹת הֶרֶס" ( כרך ב', עמ' 183 ) ; ובשיר 'דיוקנו של האמן כחתיכת חרא' : "אָדָם חוֹזֵר עַל קִיאוֹ כְּעַל פֶּשַׁע / בִּמְקוֹם לְהִשְׁתַּנּוֹת" ( שם, עמ' 187 ) . התהליך הדקאדנטי שלא ניתן להשתחרר ממנו מאפיין גם את תחושת העולם הפואטוביוגרפית-פוליטית של האני-המשורר בשירי ...
אל הספר