נספח רביעי: לאומיות דתית במשנתו של גורדון

244 | אילון שמיר תולדה . כלומר : היא דת-לאום שבה כל דור יורש את קודמיו ומוריש לבאים אחריו באופן 'תולדתי' את מהותו היהודית, ובה אחוזים זה בזה האישי, המשפחתי והלאומי באופן אורגני . בכך היא מהווה כר-צמיחה ליחיד שאינו מופשט כמו בפילוסופיה, אלא מהווה מכלול חברתי- 311 במסגרת אורגנית תרבותי קונקרטי, בו יכול היחיד להתפתח . זו נוצר איזון בין היחיד לחברה : טבעו החברתי של האדם נשמר, 312 אך נשמרים גם האינדיבידואליות שלו ומעמדו כנושא המוסר . זהו חלק מתפיסה כלל-אנושית : הפרטים מצטרפים לעמים, ואלה 313 ההשקפה האורגנית עלולה, לאנושות כולה, שהיא אורגניזם חי . כפי שידוע לנו היום, להביא לגזענות לאומנית . אך דומה שהס לא היה מודע דיו לזרעים אלו העלולים לנבוט מתורתו . השקפתו על הלאומיות היא אופטימית ביסודה : האנושות מורכבת מעמים שונים בעלי תכונות שונות, וכל עם תורם לאנושות כולה מתכונת אופיו המהותית לו, מבלי ליצור ניגוד בין העמים ולעורר איבה 314 היהדות, שמתוכה 'צמחה ועלתה כל השקפת-החיים בינלאומית . 315 צריכה להיות מופת לשאר העמים : 'כל ההומאניטרית של זמננו', 316 משום כך התווה עם ועם צריך שיהיה, כמו עם-ישראל, ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד