בשביל החיים | 219 הסוכנות במרוקו . מאוחר יותר למדה באקדמיה ספרות צרפתית ופסיכולוגיה . לאחר פטירת בעלה בשנת 1967 עברה לחיות בתל- אביב, שם שמשה כמרפאה הוליסטית, תוך שימוש בכוחותיה המיוחדים, ועזרה למטופליה להתמודד עם סימפטומים גופניים ונפשיים הנובעים מלחצים, מתחים ועומסים נפשיים . בזמן כלשהו הבשילה בה תובנה, שטיפולים אלה אינם נוגעים בשורשי הבעיה . השורש הוא הקושי של אנשים לחיות נכון, תוך דיוק כלפי עצמם וכלפי ההוויה סביבם . החלה נובטת בה תורת נפש ייחודית, המלמדת דרך להתקרבות לנוכחות . היא לימדה את תורתה בשיעורים שבועיים לקבוצות נפרדות של נשים ושל גברים . היא הייתה מלמדת בעל פה והתלמידים היו כותבים . בסיום השיעור הייתה מבקשת לעשות "מלאכה", כלומר להתבונן תוך כתיבה רפלקטיבית על היבט מסוים של התהליך . בשיעור התחלק הזמן בין שיחה ודיון על המלאכות שהביאו התלמידים לשיעור לבין לימוד של חלק חדש . היא לימדה עד שנפטרה, ב-כ"ה באייר תשנ"ט ( 1999 ) . התחלתי ללמוד "ימימה"' לפני כעשר שנים . עולה בי זיכרון של השיעור הראשון . סלון של בית פרטי, במושבה הגרמנית בירושלים . שולחן גדול מכוסה מפה . סביב השולחן חבור...
אל הספר