בשביל החיים | 51 בספר "מומו וגנבי הזמן" מתאר מיכאל אנדה ילדה בשם מומו : ילדה שיש לה זמן, שיש לה את מתנת הנוכחות . היא מגיעה לעיר שבה לאנשים יש פחות ופחות זמן . כלומר, הם פחות ופחות נוכחים במעשיהם ובחייהם ותודעתם מוסחת על ידי דברים אחרים . במילים אחרות, הם פחות ופחות חיים . בעיר הזו מתרחשים תהליכים דומים לאלה הקורים בכל מקום בו מעמיקה חדירתה של התרבות הקפיטליסטית . תהליכים של היעלמות-זמן, של התגברות הניכור וחוסר-נוכחות והתפשטותם על עוד ועוד היבטים של החיים . מיכאל אנדה כתב את הדברים יותר מחמישים שנים אחרי גורדון ומן הסתם לא הכיר את כתביו . אבל הוא הכיר את תהליכי התרבות המודרנית שגורדון דיבר עליהם וחזה את המגמה העיקרית בהם . בספר "מומו וגנבי הזמן" האחראים לתהליך הם "האדונים האפורים", גנבי-הזמן . הם נציגים נטולי שם של תהליך לא מודע אשר "גונב" לאנשים את הזמן, את תחושת הנוכחות שלהם ולמעשה את חייהם . כיצד מתבצעת גניבת-הזמן ? אנדה מדגים זאת בתיאור מפגש בין סַפָּר בשם מר פוּסִי לבין אחד מהאדונים האפורים הללו : ניקח-נא למשל את מר פוּסִי, הסַּפָּר, הוא לא היה אמן-תסרוקות נודע-לשם, אך היה אדם מכו...
אל הספר