קלוז־אפ: יילמז גונאיי

[ 245 ] כ רונ ו ט ופים ש ל מו ל ד ת מ דומי ינת יול מתאר את סיפוריהם המזעזעים של חמישה אסירים שיוצאים לחמישה ימי חופשה מתאיהם הקטנים לכלא הגדול יותר שהוא החברה הטורקית, שבה הצבא המודרני, המנגנון הפקידותי והפטריארכייה הפאודלית המסורתית שולטים ביד רמה בחיי האזרחים . הכרונוטופ של האומה קלאוסטרופובי עד אימה, והוא הופך את טורקייה לפנאופטיקון ( ברוח פוקו ) לאומי ולחברה של בקרה ריזומטית ( על פי דלז ) . אם החברה הממשמעת מתאפיינת במוסדות מרכזיים מודרניים, כגון בתי כלא המעצבים "יחידים" ( שאינם ניתנים לחלוקה ) , אזי חברות הבקרה החדשות מונעות בידי רשתות שליטה מבוזרות שנועדו לכוונן "יחידות" ( הניתנות לשכפול ולחלוקה ) . בחברות האלה בתי הספר מוחלפים בהכשרה מתמשכת, מילות מעבר תופסות את מקומן של מילות ציווי, שפיטה תופסת את מקומה של המשמעת ותאגידים תופסים את מקומם של בתי החרושת — הכול לטובת האינטרס של "המודולציה האוניברסלית" ( 7 . Deleuze 1992, p ) . הסרט מתאר את מסעותיהם האישיים והרגשיים של חמשת האסירים בעת שהם מתפזרים ברכבות ובאוטובוסים לעריהם ולכפריהם, ומתאר את המגוון של החברה הטורקית ואת מערכת השליטה...  אל הספר