פרק יא: בין מלחמה לשלום

251 בין מלחמה לשלום הקלו על צבא הגנה לישראל, אולם נצחונו במערכה זו היה מובטח בכל מקרה — אם כי אולי במחיר יקר יותר — גם לולא ההתערבות האמורה, ששכרה הצבאי יצא אולי בהפסד מדיני . עובדה היא, שבכל קרב שהתנגשו בו במישרין יחידות ישראליות ומצריות הייתה יד הישראלים על העליונה . חילופי השליטים במדינות ערב בכלל, ובקע"ם בפרט, לא הביאו לשידוד מערכות סוציאלי חשוב בקרב עמי ערב . צבאות ערב נתעשרו בנשק למכביר, בעל איכות גבוהה, אולם איכות הלוחמים הערביים לא נשתפרה הרבה ( אם גם יש להודות שהארגון והאימונים של צבאותיהם נשתכללו ) מאז ההתנגשות האחרונה . עליית האיכות דורשת זמן רב ומאמצים חברתיים גדולים . “על הסוס להמתין הרבה עד שתצמח השחת", כדבר המימרה הערבית . מצד שני, ידוע, שגם כוחה של ישראל התחזק ויתחזק במידה ניכרת, במספר היחידות, באמצעי הלחימה, ענפיה וממדיה, בכמות הציוד הנרכש והמיוצר, במבנה הארגוני ובניסיון הקרבי הפעיל . עם זאת ראוי כי ייאמר כלפי פנים, ואין בכך משום גילוי סוד ביטחוני : כשם שאנו רשאים להיות גאים על הישגו הגדול של צה"ל במבצע “קדש", כך אין להפריז ולשגות בהיקשים, כאילו גם לעת מבחן בעתיד יהיו ...  אל הספר