240 מסך של חול מארצות ערב, היא יודעת שלא להיתפס למדיניות של תגמול ונקמנות כלפי האזרחים הערבים החיים כמיעוט במדינה יהודית . ודאי שאין אנו צריכים להתפאר בכך, כי הלא אין במעשים חיוביים אלה משום חסד , אלא בחינת חובה אלמנטארית , הנובעת מהשקפת העולם הדמוקרטית של העם היהודי ושל מדינתו ישראל . הסובלנות החברתית והדתית של הרוב כלפי המיעוט, וכן הסיוע הרב שמעניקה המדינה לאזרחיה הערבים עשויים היו להמריץ את תהליך הפגת המרירות, שנשארה בלב הערבים בשל כישלונם במלחמתם היזומה נגד היהודים ובשל הרוב החדש שנוצר זה מקרוב בארץ, ולהחיש את השלמתם עם מצבם החדש ואת התערותם בחברה הישראלית החדשה . ויש לומר כי במקצת גם הושגה המטרה הזאת . אלא שדא עקא, ומעשים חיוביים אלה היו מלווים מדיניות שלילית, שלא זו בלבד שהשהתה את תהליך ההתקרבות, אלא שבמידה מסוימת אף ביטלה או הפחיתה את ההשפעה הטובה שנודעה למדיניות החיובית והנאורה כלפי האזרחים הערבים . אי-טיפוחם של קשרי אנוש חברתיים פשוטים בין אזרחים יהודים לערבים וקיומו הממושך מדי של הממשל הצבאי, אלה הם גורמי האב של הבעיה, במידה שהיהודים אחראים לה . אם כי מצויים קשרי-חברות טובים ...
אל הספר