פרק ו - המִפנה התמטי והסגנוני בשנות השמונים

190 פרק ו בעקבות הל פוסטר, המבקש לתהות על ההבדל בין המבט האנכי על יצירת אמנות ובין התבוננות אופקית עליה, אפשר לומר שהפנייה ה‘אנכית‘, שאפיינה אחדים מאמני שנות השמונים, הייתה דיאכרונית ועסקה בעיקר בשאלות הסוגה או המדיום מתוך הצעות לחידוש, לביטול, לחזרה ועוד . הפנייה ה‘אופקית‘, לעומת זה, קידשה בשנות השמונים ‘את האמנות 5 כחלון‘ החוצה, תרה אחר פרשנות רחבה והקשרית, והייתה בעיקרה תמטית וסינכרונית . למרות הריבוי והשוני, אפשר למנות בעבודתם של האמנים הצעירים כמה מאפיינים סגנוניים ותמטיים על- מדיומליים, ובראש ובראשונה פיגורטיביות, אנרגטיות ותיאטרליות רבה, לעתים עד כדי אלימות ממשית בדימויים ובתכנים . בכל מדיום הייתה מודעות לקנה המידה ולהפיכתו לאמצעי מבע מודע, וכך היה הפורמט בעבור הציור והצילום . אמניות ואמנים רבים עסקו בבימוי – העמדה של סצנות אגב שימוש בציטוטים חזותיים מאמנות העבר לצד ניכוס של דימויים מאמנות הפופ או מהתרבות הפופולרית . היו גם כאלה שניסו לברוא שפה ציורית בעודם בודקים את גבולותיה ונותנים לגיטימציה לדקורטיביות, לאפקט, למלאכותי ולמכני . בעבודותיהם של אחרים ניכרו התנגדות לפורמליזם ומשי...  אל הספר