העולם אינו מספיק: הדגם של המופע

] 132 [ א ו ר ו ת ב ו מ ב י י קומפוזיציונית, בתוך בתים פרטיים או מבנים סגורים ובאולמות . חלק ניכר מן השירים הנמנים עם דגם המופע מושר בחלקים של המרחב הנרטיבי : שיר הנושא של סבל מספר אחת ( 1995 Coolie no . 1, David Dhawan, ) מושר ומוצג במקום עבודתו של הגיבור, סבל בתחנת אוטובוסים גדולה ; השיר "אהובי חזר הביתה" מתוך הסרט אחווה גברית מושר בתוך מועדון שאליו חוזרת הגיבורה ובו היא מופיעה בנקודות נוספות בסרט, ו"בכל סמטה ורחוב" הוא שיר חיזור המושר ברחובות הכפר שם מתגוררים האוהבת ואהובה ב סערת האהבה . לכאורה נדמה שהיבטים מרכזיים הקשורים בדגם זה — מיקום קטעי השיר-ריקוד במרחבים המהווים חלק מן המרחב הנרטיבי או בחללים סגורים ותחומים קומפוזיציונית — חורגים מאוד מן ההיבטים המגוונים של המרחב המוזיקלי שתוארו לעיל . האומנם עשוי דגם זה של קטעי שיר-ריקוד לקרוא תיגר על ההיבט המנותק מן המציאות האמפירית-קונקרטית, וכך גם על ההיבט ההתעלותי-שחרורי העשוי להיכרך בקטעים הללו ובמדיום בכלל ? להערכתי, על אף השוני המובהק שעשוי להתגלות בין שני הדגמים, גם בדגם המופע של קטעי השיר-ריקוד טמון היבט המבקש לנהל מעין דיאלוג בין ...  אל הספר