המדיום פוקח את עיניו

] 70 [ א ו ר ו ת ב ו מ ב י י פול וילמן ( Paul Willemen ) , בכך שהוא נתפס כאוטונומי, סגור בעצמו 28 אפילו הסמיוטיקן של הקולנוע כריסטיאן מץ ( Christian ומופרד מן הצופה . 1975 Metz, ) תמך בגישה זו וטען כי גם אם הסרט משמש במובנים רבים מראָה ( ראו דיון על המראה, הבבואה וריבוד המציאות בפרק הרביעי ) , הרי שהוא נבדל ממנה בנקודה מהותית — הוא אינו יכול לשקף את בבואתו של הצופה עצמו : "הסרט", כתב מץ, "איננו אקסהיביציוניסט . אני מתבונן בו, 29 אבל הוא איננו מתבונן בי בשעה שאני מתבונן בו" . התאוריה המערבית ייחדה לצופה את תפקיד הסובייקט הסמוי מן העין : על גבה של הנחה זו נבנו תלי פרשנויות, בעיקר מנקודת מבט פסיכואנליטית-פמיניסטית-נאומרקסיסטית, הרואה בעמדת הרואה ואינו נראה, עמדת המציצן של הצופה, אסטרטגיה מגוננת שבחסותה זוכה הצופה-הגבר ( ובהרחבה : התרבות הפטריארכלית-קפיטליסטית ) בתיעול סובלימטיבי של תשוקותיו, שהוא גם בסיס לשימור עמדות הגמוניות על היחסים בין המינים, 30 בעמדה זו חל שינוי של ממש : כלומר על המבנה והסדר הפוליטי-חברתי . 31 וילמן, וילר וינסטון דיקסון ( Wheeler מארק ורנה ( 1983 Marc Vernet, ) , 32...  אל הספר