] 47 [ ה ז י ר ה ה ד ת י ת ב ח ק ר ה ק ו ל נ ו ע המודל השני הוא מודל "התאולוגיה המשוקעת בתרבות" : עם קבלת הבעייתיות הבסיסית הכרוכה בכל ניסיון של האדם לייצג את המקודש או להגות בו מובלעת ההכרה כי התאולוגיה אינה יכולה להגביל את הקולנוע ליצירת אילוסטרציות בלבד : חייב להתקיים דיאלוג, ודיאלוג זה מושפע מרוח ה"תאולוגיה של הקורלציות" ( Theology of Correlations ) של התאולוג 13 משמעותו המעשית של דיאלוג פאול טיליך ( 1987 1959, Paul Tillich, ) . זה היא שהתרבות מוזמנת לעסוק בשאלות שבהן עסקה התאולוגיה מימים ימימה . אלא שגם כאן הסמכות הדתית הממוסדת מגדירה את אופני הטיפול ותחומיו : על פי גישה זו הקולנוע לא יוכל להעלות שאלות ותכנים בעצמו ; ודאי וודאי שלא לערער על המציאות העליונה או לטעון טענה כלשהי על אודותיה ; לא כל שכן לייצגה או להנכיחה . המודל השלישי, "התאולוגיה המצויה בדיאלוג ביקורתי עם התרבות", מתבסס אף הוא על טיליך ומבקש להרחיק לכת ולעשות בו רוויזיה מסוימת . מודל זה מכונה "תאולוגיה של משא ומתן" ( Theology of Negotiation ) והוא מבקש לעגן את הדיון התאולוגי באמנויות עצמן, לעדן את השעבוד של האמנויות ל...
אל הספר