המדיום הקולנועי ושאלת הסמכות

] 45 [ ה ז י ר ה ה ד ת י ת ב ח ק ר ה ק ו ל נ ו ע שבו תתקבל רק "קריאה דתית" של סרטים . במצב זה הסמכות אינה נתפסת כנובעת מתוך המדיום עצמו כי אם ממקור חיצוני — בדרך כלל הממסד הדתי, הכנסייה או התאולוגיה . הקולנוע, מדיום שנולד בסוף המאה ה- 19 , נדמה לכאורה כפרי המובהק של התיעוש, המודרניזם, האמונה בקדמה והחילון . הטכנולוגיה, טוען מאי, עושה את הקולנוע לחילוני מעצם טיבו, ועל כן נותרת רק האופצייה לקרוא 4 יש כותבים שלא יתייחסו לאפשרות, אולי לצורך, אותם "קריאה דתית" . לערוך הבחנה שכזו, ויטענו כי "סרטים דתיים" הם אלה אשר גבולותיהם 5 או כאלה העשויים לחזק את עוצבו בידי ההשפעות הדתיות על יוצריהם הכנסייה שאמורה להיות מעורבת בשיח הקולנועי מפני שהיא המוסד העומד 6 או כפי שטען ארנולד ( 1972 James W . Arnold, ) , בספר בבסיס החברה ; שבו ניכרת מחויבות לעקרונות מוסר קתוליים, "סרטים הם דתיים אם הם מעלים את השאלות האלה : האם יש למציאות תכלית או שמא היא אבסורד ? מהם שורשי הסבל והניכור ? האם הטוב או הרע זוכים בניצחון ? מיהו אדם 7 טוב ? כיצד עליו לחיות ? …" דומה שאין סתירה מהותית ביניהם : רוח דבריו של מאי עולה מחל...  אל הספר