108 ׀ ההיפנוזה הציבורית והחינוך לחשיבה עצמית דוחים את הדעה המקובלת, הגורסת שדרך זו מנוגדת לטבעו של האדם ? מדוע רובם נוטים לאמץ אופנות שונות ומשונות, לרוב מגוחכות ומזיקות, רק מפני ש"הכול" עושים כך ? מדוע "הכול" משוכנעים שדרך החשיבה העצמית האישית וההתנהגות הנגזרת ממנה הן אוטופיות, ומצטרפים למפלגות שמפעילות עליהם את מה שכינה אד"ג "היפנוזה ציבורית" ? על כל הקושיות הללו השיב אד"ג תשובה אחת : להתארגנות במסגרות ממוסדות סמכותיות, שיש בהן היררכיה של מנהיגים ומונהגים, יש עוצמה מהפנטת ; יחידים נוטים לקבל אותה בלי התנגדות, כאילו היא מובנת מאליה, בנימוק שזו ההתנהגות הרווחת — אף שבפועל הכול סובלים ממנה . אד"ג אף מעיר שכיחידים רוב בני האדם הם טובים, ישרים ונבונים למדי, ולולא הופנטו לא היו סוטים מדרך הישר בחייהם הפרטיים . אין זו אלא אותה סתירה טרגית שמתגלה בחייה העצמיים של ההכרה . במילים אחרות, בני אדם נוטים מטבעם לחיים קיבוציים עליונים, שיסודם בחוויה, אבל כשהכרתם המכנית מייעלת את החיים הקיבוציים באמצעות מסגרות היררכיות, החיים הציבוריים נעשים גורם כופה . אין הדברים אמורים רק בפעולות כפייה אלימות של המ...
אל הספר