ב. "מערך רווחה לאומי"

46 | ישראל ומדינת הרווחה מוגדרת אחת לאחרת — בוחרות במטרות חלופיות, משנות שיטות, קובעות מבחני הצלחה ומכתיבות יעדים חדשות לבקרים . בכל המדינות הללו מתקיים שיח נמשך הנוגע הן להיקפי המימון של מערכי הרווחה, הן לדרכי חלוקת הנטל על שכבות באוכלוסייה ; וכמובן, מתקיים גם דיון — לפני בחירות, אחרי בחירות ובלי קשר עם בחירות — על אודות הישגי המערכים השונים, מידת היעילות הכלכלית שלהם ומידת התאמתם לצרכיה המשתנים של האוכלוסייה . לדוגמה : ברוב המדינות שמתקיימת בהן קצבת זקנה נהוג לשלמה באופן אוניברסלי . קרי : בלי להתנות את הזכות לקבלה ברמת הכנסה כוללת, בהכנסה שוטפת או בכמות הנכסים שבידי הקשיש . זכאותו של האחרון מותנית בדבר אחד, ובו לבדו — הגעתו לגיל פרישה . אלא שבעת משבר, כאשר אין די משאבים בקופה, והצרכים גדלים, לא אחת נשמעים קולות הקוראים להמיר את הזכות האוניברסלית לקצבה זו במבחני הכנסה, יהיו אשר יהיו . תכליתם של אלה ברורה : חיסכון בסך ההוצאה של המדינה על קצבת זקנה . ההצדקה אף היא נשמעת סבירה : מה טעם יש בהעמדת קצבה כזאת לציבור קשישים אמיד . אלה אינם זקוקים לַכסף בעוד שלמדינה קשה מאוד לשלמו . המתנגדים מ...  אל הספר