118 הצבא בתקופת דנג – קץ הצבא העממי אך תחילה הן היו זהירות ביותר ומאופקות ביותר . עיסוק בדוקטרינה הצבאית של מאו היה עניין רגיש ביותר משום שהוא נקשר לבלי הפרד בסוגיה רחבה בהרבה – היחס למורשתו האידאולוגית הכוללת של יושב הראש . עד ליישובה של סוגיה זו בידי הנהגת המפלגה, היו אנשי הצבא זהירים מאוד בהערותיהם על 'המלחמה העממית' . זהירות זו בלטה בהצהרותיהם המוקדמות . לדוגמה, במאמר שפרסמה יחידה צבאית, בלט אישור מחודש של הרעיון המאואיסטי שגרס כי 'אנשים, ולא כלי נשק, מהווים את הגורם המכריע בניצחון במלחמה', אולם לאחר מכן נאמר כי 'עלינו לתמוך באופן מלא גם בתפקידם של כלי הנשק, ואין הדבר מהווה תמיכה בתאוריה 2 מאמר נוסף גינה תחילה גם הוא תאוריה זו, אךולפיה כלי הנשק הם הגורם המכריע' . 3 לאחר מכן ציין כי 'מעולם לא שללנו את כלי הנשק כגורם חשוב במלחמה' . הדוגמה המובהקת ביותר להליכה על חבל דק מבחינה עקרונית, בראשית התקופה שלאחר מאו, הייתה מאמר מאת סוּ יוּ ) Su Yu ( , אחד ממפקדיו הבכירים והוותיקים של הצבא, שהופיע בו לראשונה המונח 'מלחמה עממית בתנאים מודרניים' . לכאורה עסק המאמר בהסברת המושג 'המלחמה העממית', או...
אל הספר