121פרק ו : האם הומצאו 'תולדות עם ישראל' בתקופה הפרסית ? כאמור זוהי התפתחות שניתן היה לצפותה מראש, ושטבועה בטבע הדברים, שהרי מדוע ייעדר המקרא מאותה חגיגה דקונסטרוקציוניסטית, ‘המילה האחרונה‘ במחקר מדעי הרוח ? אלא שהתפתחות זאת מציגה בעיה ליתר החוקרים בתחום זה : כיצד עליהם להגיב על רוחות חדשות אלה ? האם יסתפקו בהגדרות ובסיווגים — מעין אלה שעשיתי זה עתה — וימשיכו במחקרם הקונסטרוקטיבי מתוך עמדה בסיסית של ‘אָפנה הולכת ואָפנה באה‘ ( על פי קהלת א 4 ) , או שיגיבו על כך באופן מעמיק יותר וינסו לנתח את הנחות היסוד של עמדות אלו ואת מערכת השיקולים התומכת אותן ? כמו במקרים רבים אחרים, נראה לי שהדרך שצריך החוקר לבור לו היא ה‘דרך האמצעית‘ : אל לו לדחות השקפות אלו ואסכולה זו על הסף, אך עם זאת אסור שיגזים בחשיבותה ובמשמעותה לחקר המקרא . נראה לי שההתעניינות הגוברת בתולדות עם ישראל בתקופת המקרא ובכתיבה ההיסטורית במקרא עשויה להיות מנוף לקידום מחקר המקרא . האסכולות החדשות במחקר המקרא עשויות להציע לחוקר המקרא תובנות חדשות ושיקולים חדשים ולכפות עליו את הצורך לברר היטב את עמדותיו שלו לנוכח ההשקפות החדשות . הביקו...
אל הספר