426 ערבית יהודית, להגים הדמיון בין וי"ו החיבור המקשרת מילת חיבור משעבדת עם המשפט המשועבד לבין וי"ו החיבור הפותחת משפט מצב חיצוני בלבד : בשניהם נראית למסתכל מן החוץ הווי"ו מיותרת . והשווה להלן : كان ولا بُدّ ואת דעתו של מילר, אבן אבי אציבעה . על רקע מציאות 'אדֿ ו' בערבית אנדלוסית מוסלמית צריך לראות במציאות 'אדֿ ו' אצל הרמב"ם פשוט שימוש אנדלוסי, והשפעת 'הואיל ו' היא לכל היותר שולית . גם בנו של הרמב"ם, אברהם, השתמש בקו לשון זה ( עיין : בלאו, דקדוק הערבית-היהודית, עמ' 195 : סעיף 803א ) , בלא ספק, בהשפעת הנשר הגדול, וזה המצב גם בנוגע לתנחום הירושלמי ( עיין, למשל : תנחום, מילון, הערכים 'אמר, נטף, סיט' ) . 'אדֿ ו' נמצאת גם בשאלות שהופנו אל הנשר הגדול ( עיין : רמב"ם, תשובות ג, עמ' 100 : סעיף 441א ) . מאחר שהשאלות נכתבו בידי מעתיקים מקצועיים, שמא אפשר להניח שגם הם חיקו את סגנונו של הרמב"ם . גם בכתבי רבנים ספרדיים אחרים, כגון אבן מיגש ( ראה : בלאו, דקדוק הערבית-היהודית, עמ' 033ג ) נמצא קו לשון זה, וזה המצב גם בטקסט האנדלוסי סבעינייה ( עיין : בלאו, סבעינייה, עמ' 58 : סעיף ,54 ורְאה באסופה זו, פרק...
אל הספר