(ג) יצירתיות ואסתטיקה מוסרית

44 מפגשים – פרקים באסתטיקה יהודית 4 מפרק יש בבעלי-החיים כוח המרכיב את הצורות שהצטרפו בחוש המשותף, אותן ומשנה אותן, מבלי שהצורות תסורנה מן החוש המשותף . בהכרח כוח זה אינו הכוח המשווה [ = החוש המשותף ] , שכן בכוח המשווה אין אלא צורות אמיתיות הלקוחות מן החוש ; בעוד שבכוח זה עשוי הדבר להיות אחרת, והוא יצייר שקר 44 וכזב ואת מה שהוא לא קיבל כמתכונתו מן החוש, כוח זה קרוי הדמיון . הדמיון מעצם הגדרתו פועל בצורות שנאספו ואוחסנו בחוש המשותף ( sensus communis ) . הוא יכול ליצור צורות שאינן חופפות את הצורות הממשיות בעולם הגשמי . היצירתיות של הדמיון פתוחה וגמישה היא, ותלויה בכוחות הנפש האחרים המתקשרים 4 ראוי לציין שתי סוגיות פסיכולוגיות בעלות זיקה אליו . הוא פושט ולובש צורה . אסתטית שהעסיקו את השכלתנים היהודים בימי הביניים ביחס ליצירתיות הדמיון : ( א ) חילוקי הדעות בהגות של המאה השתים עשרה בשאלת הרצוניות של יצירתיות הדמיון . ( ב ) הדמיון היוצר כיסוד של רכישת ידע . נפתח בסוגיה הראשונה . החלק הראשון של המאמר השלישי של ספר הכוזרי הוקדש לתיאור האדם השלם, ״החסיד״ . ר׳ יהודה הלוי המשיל את החסיד למושל . הנ...  אל הספר