פרק תשיעי

פ"ט מ"א – טהרות 312 ה דומה עולה מהלכות רבותלתעשיית השמן, ואין כלל דיון באפשרות לייעדו למטרה אחרת . מסקנ אחרות . זיתי מאכל נזכרים בהלכות שונות, אך ברור שהם בטלים כלפי זיתי השמן ( תוס', מעשר 397 ירו', שם כ"ה ע"ג ; משנה, דמאי פ"ו מ"ד ; ראשון, פ"ג ה"ג ) . עיקר השימוש בשמן היה לטבילת הפת, שרובם הקדימו לישון, ורקומיעוטו לבישול . צורכי התאורה של ההמון הרחב היו מועטים, משום בשבת הקפידו על תאורת הבית בעת ארוחת הערב החגיגית . הזיתים נמסקו בשיטות שונות והועברו לבית הבד, שם הופק מהם השמן . לתהליך ההפקה יש שרידים ארכאולוגיים רבים מכל התקופות . לפי טיבם : "שלשההמשנה במנחות מתארת את סדר עבודת הזית ומחלקת את השמן היוצא מהזיתים . הזית הראשון מגרגרו בראש הזית, וכותש, ונותן לתוך הסל, רבי 1זיתים ובהן שלשה שלשה שמנים . יהודה אומר סביבות הסל, זה ראשון . טען בקורה, רבי יהודה אומר באבנים, זה שני . חזר וטחן וטען, הגג, וכותש ונותן לתוך הסל, . הזית השני מגרגרו בראש 2זה שלישי . הראשון למנורה והשאר למנחות . רבי יהודה אומר סביבות הסל, זה ראשון . טען בקורה, רבי יהודה אומר באבנים, זה שני . חזר וטחן . הזית השלישי עוטנ...  אל הספר
הוצאת משנת ארץ ישראל