פ"ה מ"ב – כרך אליםכ 186 "לא אמרו" הוא בדרך כלל ציטוט ממשנה קדומה . במקרה זה רבי יהודה מדור אושא מכיר אמירה ת שצריך טפח בתנור, והוא מסביר מדעתו על מה הקביעה הקדומה מדברת . במקרה זה רבי יהודהכללי האבן היוצא מן התנור כל שהןהכיר שתי מימרות, האחת טפח בתנור והאחרת המצויה בספרא, " ", ורבי יהודה מסביר את ההקשר של המימרות . לפנינו, אפוא, פן מעניין בעיצוב ההלכה . ההלכהטמאה מה כללית וסתומה, והתנאים המאוחרים ( מדור אושא ) משבצים את הקביעות השונות בהקשרהקדו ייחודי . בכך הם כמובן מפרשים את המשפט הקדום . אבדן ההקשר ושחזורו הוא אפוא המעשה ההלכתי, מן הסתם לאחר שההלכה המקורית והקשרה נשכחו . האם לכך חכמים מתכוונים באמרם 293 ( בבלי, שבת קד ע"א ) "שכחום וחזרום ויסדום" ? 293 משקף את האמונה בהיעדר התפתחות בהלכה ואתוס שלניסוח זה מופיע רק בתלמוד הבבלי ו שימור המסורת . ראו הנספח למסכת פסחים פ"ו . פ"ה מ"ג - כרך אכלים 187 פרק ה משנה ג – התנורטירת, טהורהכירהעטרת . טהורה - מכאןפחותה, ובאוירבמגעמטמאטפחיםארבעהגבוהשהיאבזמן . טמאהאבניםשלשעלאפילו, לוחברהאם – שבכירההנרובית, התבליןובית, הפךבית . מאיררבידברי, באוירמטמאיןוא...
אל הספר