פרק שני

ופ"ב מ" – יוםטבול 51 זמשנהפרק ב ונגע בה טבול יום, טמאה . – בין מצדיהחבית שנקבה, בין משוליה, טמאה, מן הצדדין מיכאן ומיכאן, טהורה . המערה – רבי יהודה אומר, מפיה ומשוליה אם יש בו, יעלה באחת ומאה . – מכלי לכלי, ונגע טבול יום בקילוח – הטמאיוםטבולהבונגעה",מצדיבין"ברוב עדי הנוסח – משוליה בין מצידהביןקבהישנחבית באופן עקרוני חבית נטמאת רק מפיה, אבל אם יש בה נקב נזל הנוזל החוצה ויש חשש שטבול היום ששם המשקה – טמאהומשוליהמפיהאומריהודהרבי ( או הטמא הרגיל ) נגע במשקה וטימאהו . ההמערכי שם בדרך כלל הכלי יבש . – טהורהכןיומכןימהצדדיןמןים הם בסיס הכלי . ימתרכז . השול הקילוח נטמא ומטמא, אבל אם – ומאהדבאחיעלהבוישאםלוחיבקיוםטבולונגעלכלימכלי מאת הכלי שממנו נשפךוטבאפשר לבטלו באחד ממאה יתבטל . אין כאן דין נצוק, שכן אין מדובר ינההכלי שאליו הוא נאגר . בתוכו יש נוזל טמא המעורבב בנוזל טהור . ההלכה אשלהנוזל אלא ה הבדל בין תרומה לחולין, וראינו שאבחנה זו אכן מופיעה ( משנה ב ) אך אינה עקבית . נראה מזכיר וכוונתה לתרומה . ,שהמשנה מדברת בסתם שנקבהחבית"שנינו : גם משנתנו עוסקת רק בשאלת החיבור ולא בשאלת התערובת . אבל בתוספת...  אל הספר