מניפסטים : כתבים של אי-נחת על סף המאה העשרים ואחת 471׀ מוחלט, בדיוק כשם שהצהרות על כניסה אל חלל ריק אינן מעידות בהכרח על מצב ממשי של רִיק . כנקודת מוצא נוספת יש להניח שהכותבת מעוניינת לייצר לגיטימציה להקמת הבמה החדשה, ולא להחליש את הלגיטימציה או לחבל בה . לנוכח אלה, הבחירה הרטורית של כותבת המניפסט מעוררת תהיות : מדוע הקמת כתב-העת מוצגת כמעשה של עודפוּת ? מה תפקידם של רטוריקת ההקטנה העצמית ושל מהלך ה"ויתור" ? על רקע העובדה שהקמת כתב-עת ופרסום מניפסט מייסד היו במהלך השנים נחלתם של גברים באופן בלעדי כמעט, מניפסט חדרים , שנכתב על-ידי אחת העורכות היחידות בהיסטוריה של הפובליציסטיקה העברית, מַפנים לכאורה את הנוסח הפטריארכלי הגנרי של הקטנת נשים והחלשתן, ונוקט בעצמו לשון של הקטנה עצמית . המניפסט מאמץ לכאורה מהלך "נשי" סטראוטיפי של הפנמת העליונות הגברית דרך הצטנעות, אי-תפיסת מקום והתמקדות בפרטי וברגשי . יש לכך ביטוי בכל היבט של הטקסט : המניפסט מנוסח בלשון "אני" מינורית, ולא בלשון "אנחנו" מעצימה ( אשר אופיינית לכתיבה מניפסטית גם כאשר הכותב הוא יחיד, כפי שכבר הוצג כאן ) , והוא אף חתום בשם יחיד קונ...
אל הספר