האליטיזם החדש: כֶּתֶם ודְחָק

מניפסטים : כתבים של אי-נחת על סף המאה העשרים ואחת 461׀ הצגתו של מעין מילון רשמי שיש להיוועץ עמו, מעמידה את המניפסט כטקסט בעל סמכות ותוקף מוחלטים וכמהלך לעומתי, נחרץ ואגרסיבי . המהלך האנטגוניסטי של כתם , כמו במקרים הקודמים שנבחנו כאן, כרוך לא רק ביציאה נגד נורמות בנות הזמן ונגד האחים הספרותיים, אלא גם בשיבה לאחור, בהסטת המבט מהשדה הספרותי העכשווי, שמוצג כשדה חלול, אל יוצרי-עבר . במקרה של כתם זוהי שיבה אל "המודרניזם העילי של שנות השישים והשבעים", כדבר הסעיף השמיני במניפסט . כבר בגיליון הראשון מופיע ריאיון רכילותי עם נחום כהן, עורך קילטרטן — 96 אשר כתם מושפע מרוח המרד אותו כתב-עת "חד-פעמי" משנת 1964 שהוזכר כאן, 97 כתם מגייס את המיתוס של קילטרטן ככתב-עת ומהאסתטיקה שלו באופן ישיר . מחתרתי יוצא-דופן שצמחו בו יוצרים מרכזיים, דוגמת יונה וולך ומאיר ויזלטיר שהיו אז בראשית דרכם, ובאופן משתמע מציג את עצמו כמין צאצא של קילטרטן , שמתגלים בו עתה הקולות הספרותיים הגדולים של העתיד . באותו גיליון ראשון של כתם מופיעות התייחסויות רבות נוספות למקורות ההשפעה על הכותבים, ביניהן מודעה שמכריזה על העדרו של מאיר...  אל הספר