מניפסטים : כתבים של אי-נחת על סף המאה העשרים ואחת 86׀ חד-צדדית ולעתים קרובות אלימה וחסלנית . נדמה ש"מניפסט דיאלוגי" הוא אוקסימורון . אלא שבבחינת המניפסט לא רק על-סמך הצהרותיו הישירות והמפורשות ( כ"הצהרת כוונות" — declaration of principles ) , אלא גם על-סמך מכלול המנגנונים הרטוריים שהוא מפעיל ( כ"הצהרת שונוּת" — declaration of difference ) , מתגלה כי זהו ז'אנר שביסודו עומדים אינטראקציה, משא-ומתן ודיאלוג מדומיין עם הקוראים . הדיאלוגיוּת, לתפיסתו של בכטין ( תפיסה שנעשתה להנחת-יסוד מרכזית בחקר השיח 134 אינה מבנה ייחודי להתבטאויות או לטקסטים מסוימים, אלא מבנה תשתיתי כיום ) , של השפה שנוכח בכל התבטאות באשר היא . היא אינה מושג המעריך את איכותן של התבטאויות מסוימות, אלא מושג המתאר את מבנה ההתבטאות כשלעצמו . למרות הקונוטציה החיובית הרווחת של המילה "דיאלוג", המונח "דיאלוגיוּת" אינו מציין מצב של שיתוף והסכמה הרמוניים ואידיליים, אלא את עצם הנוכחות הבלתי-נמנעת של זולת, של נמען ( גלוי או סמוי, כללי או ספציפי ) , בכל התבטאות — נוכחות אשר לעתים קרובות מתבטאת ברטוריקה של התנגשות ושל מאבק בין קולות, ולא...
אל הספר