המניפסט כהצהרת שונוּת

51 על מניפסטים והלגיטימציה הן רכיבים עקרוניים, שבהעדרם מנסחי המניפסט אינם זוכים כלל ב"רשות ׀ הדיבור" . מובן שכותבי המניפסט יכולים להעצים את ההון הסמלי שלהם באמצעות פעולות חוץ- טקסטואליות למיניהן של גיוס שותפים וקהל, אבל ענייננו כאן הוא הדרכים שבאמצעותן הלגיטימציה מופעלת בטקסט עצמו — דרך הרטוריקה של המניפסט . כדי לקבל הכרה ולגיטימציה, משתתפים חדשים בשדה מוכרחים למצוא עמדה מובחנת : "הם חייבים לעמוד על מה שמבחין אותם, להופכו למוכר ומזוהה, להפוך את עצמם למוכרים ומזוהים ( 'לעשות לעצמם שם' ) , על- ידי חתירה ליצירת אופנים חדשים 75 על- מנת למצוא עמדה של התבדלות, מנסחי מניפסטים נדרשים של חשיבה וביטוי" . להוכיח כי יש להכרזה או להצעה החדשה שלהם — ובהתאם, להם עצמם — מקום ייחודי וחיוני בשדה שבו הם מבקשים להשתלב . לשם כך הם מפעילים טכניקות רטוריות מרובות שמטרתן לברוא מיתוס של נחיצות : להוכיח את נחיצותן של הכוונות והתכניות המוצגות במניפסט על רקע המצב הקיים, להראות שיש להן מקום ייחודי בשדה הפוליטי או התרבותי, ולעתים אף להבהיר מדוע המניפסט עצמו הכרחי, או מדוע נחוצה רטוריקה מניפסטית מסוימת, ולא אחרת . א...  אל הספר