בשנים המוקדמות של המשפט הישראלי נחקקו חוקים שנתנו מעמד מיוחד לאיסורי החזיר, שזכו במהלך ההיסטוריה היהודית למעמד סימבולי, שונה ומובחן מזה של מגבלות הכשרות האחרות . מדובר באיסורים שזוהו מצד אחד עם השפלת יהודים, ומצד שני עם נאמנות לזהות היהודית . חוקים אלה הם חוק הרשויות המקומיות ( הסמכה מיוחדת ) , התשי"ז ‑ ,1956 המסמיך רשויות מקומיות לאסור על מכירה של בשר חזיר בתחומיהן, אם הן בוחרות לעשות כן, וחוק איסור גידול חזיר, התשכ"ב ‑ ,1962 האוסר על גידול חזירים בישראל, בנתון לחריגים כדוגמת גני חיות, מכוני מחקר וכן אזור בצפון הארץ שמרוכזת בו אוכלוסייה נוצרית גדולה . החוקים הללו מבוססים על איסורי האכילה שבתנ"ך, אולם נבדלים מהם באופן משמעותי ביותר . בראש ובראשונה, איסורי האכילה שבחוקי המקרא - כשמם כן הם : אוסרים על אכילת מזונות מסוימים . הביטוי המשפטי שניתן לאיסורים אלה, לעומת זאת, מגולם בחוקים שאינם עוסקים כלל באכילה עצמה, אלא בתהליכים המסחריים הקודמים לה, בעיקר מכירתו של הבשר האסור באכילה . קל להבין את המקור להבדל זה . מדינה דמוקרטית המכבדת את זכויות היסוד של האנשים החיים בה אינה מגבילה ברגיל במישרי...
אל הספר