תמותת תינוקות וילדים

אֶל ‑ יְהוָה וַיוֹאמַר יְהוָה אֱלֹהָי תָשָׁב נָא נֶפֶשׁ ‑ הַיֶלֶד הַזֶּה עַל ‑ קִרְבוֹ . וַיִשְׁמַע יְהוָה בְקוֹל אֵלִיָהוּ וַתָשָׁב נֶפֶשׁ ‑ הַיֶלֶד עַל ‑ קִרְבוֹ וַיֶחִי . מלכים א יז, 17 ‑ 22 גם בסיפור אלישע והשונמית התרחש דבר דומה ; כאשר הבן חלה, הוא הוחזר לבית אימו, והיא הושיבה אותו על ברכיה עד מותו, ככתוב : "וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל ‑ אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל ‑ בִּרְכֶּיהָעַד ‑ הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת" ( מלכים ב ד, 20 ) . אז פנתה האם אל אלישע וזה החיה אותו . התיאורים של אם המחזיקה את בנה עד מותו על ברכיה או המחזיקה את בנה המת בחיקה מעידים על האהבה העזה שרחשו האימהות לילדים ועל כאבן הגדול מנשוא עם מותם . יתרה מזו, בתקופת המקרא הבעת כאב וצער על גורל התינוק שימשה קריטריון לקביעת אימהוּת אמיתית . כך, בסיפור הידוע של משפט שלמה, שבו שתי אימהות רבו על תינוק אחד וכל אחת מהן טענה כי שלה הוא, ההכרעה של המלך שלמה נעשתה על פי תגובת האימהות להחלטתו לחצות את התינוק החי לשניים : "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר ‑ בְּנָהּ הַחַי אֶל ‑ הַמֶּלֶךְ כִּי ‑ נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָעַל ‑ בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲ...  אל הספר